48׀ דוד אבודרהם ההנהגה . השמירה על הסדר הציבורי מחייבת שמקור הסמכות יהיה חזק מספיק גם במצבי טעות או בלבול . אחרת, גוברת הסכנה לכאוס חברתי שבו הפרט עלול להיפגע יותר מאשר מהטעות עצמה . בעיני הפרט, הנהגה כזו נתפסת כסמכות שאין לערער על החלטותיה ואין להפר את הוראותיה או להתנגד לה בגלוי . ואולם, גם בחברה ליברלית, סמכות השיפוט העליונה נתונה בידי שופטים לא נבחרים, המפרשים את החוק לפי הבנתם . זוהי סמכות טוטליטרית בפועל . בישראל, דווקא המפלגות הליברליות נוטות למינויים אישיים, בעוד מרבית המפלגות השמרניות מאפשרות בחירה ציבורית . יש אנשים המתרפקים בערגה על הימים שהלכו לבלי שוב, ומצדדים בקו הקשוח של הצבת גבולות כמעט בכל מחיר . מנהיגים כאלה נוטים להבהיר היטב מהם גבולות המותר והאסור ומגיבים בחומרה כלפי כל סטייה מהכללים . בנקודת הקיצון של הגישה הזו אפשר גם למצוא שימוש בכוח, שלעתים נוצר מתסכול הנובע מקשיים בהשלטת הסדר . הבעיה המרכזית הנובעת מגישה זו היא קוצר הראות של מנהיגים כאלה . עליהם להבין שבגישה כוחנית אפשר להשיג כמעט כל דבר מכל פרט ומכל קבוצה, מלבד את אושרם ואת אהבתם — אבל רק לזמן קצר . גישת הכוח ...
אל הספר