06׀ דוד אבודרהם השנים, מתוך חוויות אישיות ורגעים שחלקנו עם אחרים, מסיפורים ששמענו וממקורות מידע שונים . אם נמשיל כל שנה משנותינו לקומה בבניין, הרי שרובנו מתנשאים לגובה של כמה עשרות קומות, וצופים על נוף רחב ומגוון . לעומת זאת, אלו הכפופים לנו — עובדים, חיילים, או כל מי שנמצא בראשית דרכו — נמצאים לעתים בקומות הנמוכות . חוויותיהם מעטות יחסית, וקו האופק שלהם מוגבל לקומה שבה הם נמצאים . לפעמים, כאשר אנשים פונים אל הממונה ומשתפים אותו בקשייהם ובעומס הרגשי שהם חווים, נטייתנו הטבעית היא לשפוט את חוויותיהם בהתאם לסולם החוויות שלנו . לא פעם עולה בנו גם נטייה להתרגז מההפרזה הדרמטית של הקושי שבו הם נמצאים, ומתעורר אצלנו הרצון "לנער" אותם ולהכניס אותם לפרופורציות, שהרי כל מנהיג שואף שאנשיו יראו את המציאות כפי שהיא . הוא ודאי אומר לעצמו : הרי אנו במצבם עבדנו קשה יותר ובתנאים נוחים פחות . נוסף לכך, לא תמיד היה לנו בפני מי לשפוך את לבנו ונאלצנו להתמודד לבד . במקרים רבים, הדחף הראשוני שלנו הוא לעמת את הפונים עם "הקשיים האמיתיים", לבטל את תחושת המצוקה שלהם ולדחוק בהם להפסיק להתלונן ולהתחיל לפעול . כשאנח...
אל הספר