85׀ דוד אבודרהם כאמור, כשאדם מביע רגשות עזים כמו כעס, אכזבה, כישלון, פחד, ייאוש וכד', הוא מבקש, למעשה, לפרוק תחושות קשות, לזכות בהכלה ובהקשבה ולו רק כדי לדעת שרגשותיו אנושיים ונורמליים, ויש מי שמבין אותם . משמעות הדבר שהוא בסך הכול "בסדר", ורק יצא מעט מהאיזון לזמן קצר . דחיית הרגשות תעצים בהכרח את התחושות השליליות ותיצור נתק מבן השיח . לפעמים אנו דווקא מעוניינים לסייע, להקשיב ולהבין, ואף מנדבים סיוע חכם בניתוח האירוע מתוך ניסיון, אולם המתלונן אינו חפץ בהסברים ( אלא אם כן הוא מבקש סיוע מפורש מהמאזין ) . מה שנדרש מאיתנו בדרך כלל הוא הקשבה ותו לא . הניסיון הכן והאמיתי שלנו להעניק הסבר גם אם לא נתבקשנו לעשות זאת עלול לגרום לתוצאה ההפוכה מזו שהתכוונו אליה — הוא עלול לשמש דלק המזין את המדורה הבוערת . מנהיג המזהה עוול שנגרם לקבוצה אחת על ידי קבוצה אחרת, אך מתמקד בהסברת המניעים הפסיכולוגיים של הפוגעים לנפגעים, עלול לטעות טעות חמורה, גם אם יש צדק מסוים בדבריו . התנהלות כזו גורמת לתחושת ניכור לא רק בין הקבוצות אלא גם בין הנפגעים לבין ההנהגה . אפשר שבהמשך, לאחר שהבעיה תטופל, המנהיג יוכל לשוחח עם ...
אל הספר