25׀ דוד אבודרהם דנה מחבבת את שלומי, ראש הצוות שלה, ויש לה שיחות נפש רבות איתו . בדרך כלל היא נהנית מכושר הניתוח המיוחד שלו, ולא פעם כשהיתה זקוקה להבנת העולם מנקודת מבט רחבה, הסתייעה בעצתו . הפעם היתה טרודה בעולמה הכואב, ולא היה בכוחה להיכנס לניתוח פילוסופי מתיש ולשמוע ניתוחים אסטרטגיים . היא סיפרה לשלומי בכעס על ניצה, המנכ"לית הממונה על שניהם, שלא התייחסה כראוי לפרויקט שעליו עבדה במשך חודשים, והשקיעה בו ממרצה ומהיצירתיות שלה . נדמה היה לה שניצה אף זלזלה בכישוריה בפני כל המחלקה . "אתה לא מאמין . . . " אמרה לשלומי בקול רועד מפגיעה, "היא חלפה על פני ובכלל לא התייחסה . אתה בעצמך ראית איך עבדתי חודשים על הפרויקט, גם אתה חשבת שהוא הכי איכותי שיצרתי אי-פעם . הייתי בטוחה שהיא תתלהב ותציג אותו בפני כולם . מילא לא הציגה, אבל אפילו לא הסתכלה ? לא אמרה מילה ? ? ? " שלומי הגיב מיד : "לא נורא . את לא צריכה לקחת את זה כל כך קשה וכל כך אישי . ניצה טרודה מאוד בעניינים הכספיים של החברה ואינה פנויה להביט ביצירותייך . ובכלל", הוסיף שלומי כמרצה לפילוסופית החיים, "המנכ"לית תמיד עסוקה ואת צריכה להבין את העומ...
אל הספר