210 תותים אסורים בצהרי יום אחד הגיעו משאיות מכוסות בברזנט לשערי הבניין שבו היה הקיבוץ, ברחוב קילינסקגו 49 . התקרבנו למשאיות עם החבילות המעטות שהיו ברשותנו, כשאנחנו שותקים, שלא לעורר חשד במתרחש . עלינו על המשאיות ויצאנו לדרך . את הדרך לא ראינו, כי המשאיות היו מכוסות . Ślạsk ) , שם המדריכים שהיו אתנו אמרו לנו שאנחנו נוסעים לשלונסק ( נמצאת נקודת היציאה אל מעבר לגבול, מקום שאיני זוכרת את שמו, וממנו נעלה להרי הטטרה . כל זמן הנסיעה השתדלנו לשתוק, וכל אחד התכנס במחשבותיו בלבד . זה היה יומנו האחרון על אדמת פולין . לנקודת הגבול הגענו כשכבר החשיך . ירדנו מהמשאיות בשקט . כמה מבוגרים שכבר חיכו לנו, הסבירו שמישהו שמכיר את השבילים המובילים למטרתנו ילך בראש הצועדים . אסור יהיה לדבר, לבל ישמע אותנו מישהו שמסתובב בהרים וילשין עלינו לשלטונות . צריך יהיה להיצמד זה לזה, ויהיו מקומות שנצטרך לשכב מאחורי עצים עבותים כדי להסתתר, כדי שלא רק לא נישמע, אלא גם לא ניראה . למרות האוויר הצלול של הרי הטטרה היה כבד על הנשמה מכל הסיבות שבעולם . לדודי ולי כמעט לא היו חבילות, מלבד מזוודונת קטנה אחת ותיק . לפני יציאתנו מל...
אל הספר