208 תותים אסורים עלתה התרגשותי לגבהים עצומים . ממש רעדתי מעצם היכולת לראות שוב את מראה דמותם ! כבר בראותי את התמונה הראשונה שהוציא אחי מארנקו, שממנה צצו פניו של אחי שלום שנרצח בגיל שש עשרה, התחלתי לבכות . את תמונות הוריי ראיתי כשאני בוכה בהיסטריה, ופניי כוסו בדמעות . כך בכיתי כארבע שעות ברציפות, בלי ששלטתי ביכולת לעצור את הבכי . פשוט הבכי לא נפסק ! כל האנשים שהיו סביבי, כולל אחי, כבר התחננו לפניי להפסיק לבכות, ולומר את האמת, גם אני עצמי כבר רציתי להפסיק לבכות, אבל לא יכולתי . את הפצע ברגל שנגרם מהנפילה במדרגות בית הספר, לגמרי שכחתי מרוב בכי והתרגשות . כפי הנראה מראה התמונות עורר בי את כל מכאובי העבר . התמונות גרמו לי להתגעגע אל הבית הטוב שהיה לי, אל אבא ואימא ואל כל מה שאיבדתי, ושוב העלו בי את הצער על כך שאפילו לא נפרדתי מאיש מהם לפני מותם . הבכי שאותו לא יכולתי להפסיק, היה כפי הנראה מעין קטליזטור שפרק ושחרר ממני את כל המתחים, הפחדים ואת הבדידות שעברתי מאז שכל בני המשפחה שלי נרצחו . אם בפגישה עם דוד צבי היה זה הוא שלא שלט בבכיו, בפגישה עם אחי הייתי אני זאת שהתפרקתי ! זו הייתה הפעם הראש...
אל הספר