206 תותים אסורים עד כמה שזכור לי, שהה דודי כמה ימים אצל משפחת קצהנדל, משפחתה של מניה, וכעבור זמן לא רב מצא דירה לגור בה . אני חזרתי לקיבוץ, אבל מאותו יום נהגנו להיפגש כל יום, ולמרות שכל אחד מאתנו היה במקום אחר, הוא קיבל עליו להיות אחראי לי . בהשתדלותו הסכימו סוף – סוף בבית הספר העברי להוריד אותי לכיתה ג' ושם התחלתי לפרוח . המחנך בכיתה זו היה אדם ומחנך, ואני הבנתי את העברית שלימד בכיתה . עכשיו, כשדודי היה קרוב אליי, מסרתי לו את כל הכסף ממכירת הבית, ואיני יודעת בכמה כסף היה מדובר . עד אז שמרתי על רוב הכסף . זמן קצר אחרי שדודי הגיע עזבה דודתי פייגה עם טמה ואיצ'ה לגרמניה ובכך נפרדנו סופית . החיים בקיבוץ, החינוך לקראת העלייה לארץ ישראל, היו די מנותקים ממה שהתרחש אז בפולין . אני כילדה ודאי לא עקבתי אחר השינויים הפוליטיים שעברו על פולין, חוץ ממקרה אחד שאירע לי כשהלכתי לקיוסק לקנות דבר מה, ושם נודע לי שניתן לשלם בכסף הישן עד תאריך מסוים, כי הרוסים מחליפים את השטרות . האנשים החלו לפחד מהבאות . בינתיים Kielce ) . מכיוון שעמדנו הגיעו לאוזנינו הידיעות על מה שאירע בקיילצה ( Helenuwky ) , כפר לא רחו...
אל הספר