202 תותים אסורים אותי מבית הספר . עובדה זאת הקלה עליי מאוד את לימודי היידיש, ולא עבר זמן רב והשתלטתי על הכתיבה והקריאה בשפה זו . גם כל שאר הנושאים נלמדו ביידיש . מה שזכור לי מתקופה זו, שהייתי דווקא תלמידה לא רעה ואהבתי ללכת לבית הספר . בית הספר הזה לא היה רחוק מדירת מגורינו . בדרך הביתה מבית הספר, או אליו, נתקלתי לא אחת במכרים אפילו מהרוביישוב . פעם, בטיילי כך ברחוב, ניגשו אליי שני נערים ושאלו אותי מאין אני, ואם אני רוצה להצטרף אליהם לגורדוניה . עניתי להם די בפסקנות ובמקום, 'אבל אני מהשומר הצעיר ! ' לא שהייתי אי – פעם בשומר הצעיר, ולא שידעתי משהו על השומר הצעיר . עניתי כך מתוך הזדהות מלאה עם המורה חדווה רוסק, שלימדה אותי בבית בתחילת המלחמה והשפיעה עליי מאוד באישיותה הקוסמת . אהבתי אותה מעומק לבי . למרות השנים שעברו מאז, רק הידיעה שהיא הייתה בשומר הצעיר גרמה לי לרצות להיות כמוה ולהיכנס לתנועה . המאמצים של תנועות הנוער למשוך נערים ונערות ברחוב כל אחד לתנועתו, היו כפי הנראה צו השעה, כי קרה לי לא פעם שפנו אליי בשאלה זו, ואני תמיד עם אותה התשובה, אני כבר בשומר הצעיר . מדי בוקר ביוצאי מהבית ...
אל הספר