בלובלין

תותים אסורים 159 באצבע על הבניין שעמד לידו . התרשמתי שראשו היה עסוק בדברים יותר חשובים מאשר לדאוג לי . המשאית המשיכה בדרכה ואני נעמדתי על המדרכה וחשבתי : מה אני עושה עכשיו ? אחרי שעמדתי כך כמה דקות, התחלתי לצעוד כשאני מחפשת בעיניי בין העוברים והשבים פרצוף יהודי . הלכתי קמעה וחזרתי על עקבותיי . כך הלכתי הלוך וחזור, ומשלא זיהיתי שום יהודי, החלטתי להמשיך ללכת לאורך הרחוב . במהרה התעייפתי כי עדיין הייתי חלשה מאוד, וגם נעשיתי רעבה . מצאתי כניסה כלשהי לחנות או דירה, שבחזיתה היה מעין מפתן רחב . התיישבתי שם, פתחתי את הצידה שנתנו לי בכפר, ואכלתי . הרבה אנשים עברו לידי, הסתכלו עליי והמשיכו בדרכם . ביושבי כך, ראיתי שאני יושבת לא רחוק מכיכר גדולה יחסית, ועל ידה עמדו רכב שרוף, משאיות מקולקלות וטנק . תיארתי לעצמי שאלה הם שרידי הקרבות שהתנהלו במקום לא מזמן . בכלל, מראה הרחוב על בתיו הרבים שבחלקם היו הרוסים, והאנשים שעברו על ידי בבהלה, העידו על המלחמה האכזרית שהתנהלה כאן לא מזמן . ישבתי כך זמן מה, גם כדי להתחזק, ובינתיים השמש שקעה והערב התקרב . היכן אישן ? מה אעשה הלילה ? הפחד מכך שאין לי איפה ללון בל...  אל הספר
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'