תותים אסורים 147 ושעליהם לשמור עליי עד כניסת הרוסים לכפר . 'אנחנו פרטיזנים מהסביבה', הם שיקרו לאיכרים, 'ואם יאונה לה בביתכם כל רע, נתנקם בכם על כך' . כפי הנראה היה זוג האיכרים בהלם מוחלט . מרגע כניסת האורחים באופן בלתי צפוי ועד שהחליטו שלא כדאי להם להסתכן ולסרב לקבל אותי, הם התבלבלו לגמרי לאור המצב שאליו נקלעו במפתיע . בוודאי היו בין הפטיש והסדן . פחדו לא לקבל אותי, כי הבחורים איימו עליהם שיתנקמו בהם אם יאונה לי משהו רע, אבל גם פחדו פחד מוות שמא ייוודע לגרמנים על הימצאות יהודייה בביתם . בעודנו עומדים כך על יד הדלת ובלי מוצא אחר בנוגע אליי, הראתה האיכרה היכן להשכיב אותי . הם השכיבו אותי על דרגש עץ שעמד ליד הקיר וששימש גם כארגז אחסנה . הדרגש היה ברוחב מיטת יחיד שנהוג היה להעמיד כרהיט קבוע אצל הכפריים . ברגע שהבחורים השכיבו אותי על הדרגש, הם הסתלקו להם מהר, ושוב לא שמעתי מהם, לא אני וגם לא זוג האיכרים . נראה שהיו אלה אסירים פוליטיים שצעדו אתנו האחרונים, ומשראו אותי מוטלת באפיסת כוחות על הכביש אספו אותי על כתפיהם במנוסתם . קאט ! ועכשיו, אחרי שסיפרתי לכם כיצד הגעתי למיידנק ובאלה נסיבות הוּב...
אל הספר