המחנה בלהבות והאסירים מוצאים למצעד

תותים אסורים 143 הביאו אפילו עוד אז מפקד חדש . גרמני נמוך קומה, לבוש באופן מוקפד מאוד בבגדי הצבא הגרמני, במעיל ארוך, וזה היה כבר באמצע חודש יולי ! הגרמני הזה היה עצבני באופן קיצוני, כל תזוזה של מישהו בשורה עצבנה אותו וגרמה לו להכות את האדם באלה שהחזיק בידו . הוא ציווה להתפקד, ולא יצא מרוצה מהספירה ושוב ציווה להתפקד, וכך יצא שספר אותנו מספר רב של פעמים . בזמן שעמדנו כך במפקד בשדה שלנו, נספרים הלוך וחזור, ראינו שמעבר לגדר, בצריף המפקדה שעמד ממול, מוציאים הגרמנים כמות עצומה של ניירת, שמים אותה בערֵמה גדולה מאוד ומעלים הכול באש . גם שם פרצה דלֵקה גדולה, כי ערֵמת הניירת הייתה ענקית . כפי הנראה שם היו כל המסמכים של האסירים שעברו את מיידנק במשך השנים, והם לא רצו שחומר מרשיע זה ייפול לידי הצבא האדום . עמדנו כך במפקד זמן רב, רועדים מפחד מפני אותו מפקד זועם, כאילו עמד לרצוח אותנו במקום . לפתע נשמעה מפיו הפקודה 'ראוס ! ' ( 'החוצה' ! ) 'שנל ! ' ( 'מהר ! ' ) ואז יצאנו הגברים והנשים, כשאני על יד הדודה והבת דודה . אינני בטוחה היום שאת הגברים הצעידו קודם ואחריהם הנשים, אבל כך אני זוכרת . למזלי הרב היי...  אל הספר
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'