פרק חמישה עשר 220 פאולה ארנולד זכרה מביקורה ב- 1920 בתל אביב את תגובתו של ד"ר פרליס מקניגסברג, לאחר ששטחה בפניו את לבטיה : ׳אני מחשבת ומחשבת ואינני מגיעה לידי סיכום, במה נוכל לבוא ארצה . "גברתי היקרה" — אמר ד"ר פרליס בתשובה — ״אם תחשבי 4 חשבונות לעולם לא תגיעי לארץ- ישראל ! . . . "' ימים ספורים לפני שנפרד מארץ- ישראל, כתב לאו לנדאו ביומן המסע שלו על תקוותיו ולבטיו ( 2 באפריל 1924 ) : פלשתינה יותר יפה ויותר יהודית ממה שתיארנו לעצמנו, וגם הישגי היישוב החדש עולים על כל הצפיות . אני מתייחס לשבועות האלה כחשובים ביותר בחיי . אין מקום יפה בעולם כמולדתנו, ומשמח לראות עד כמה היא מתפתחת כארץ היהודים . כל אחד חייב לראות את הארץ בעיניו כדי להבין זאת . זו אדמה בתולית למרות שהייתה מיושבת אלפי שנים — זוהי היפהפייה הנרדמת שממתינה לַנסיך ישראל . [ . . . ] מחכים לי ימים של החלטות קשות והציפיה לכך מכבידה עלי . אך אני סומך על עזרת האלוהים . הוא יוביל, הוא חייב להוליכני בדרך הנכונה ! עם שובו לגרמניה מהביקור בארץ- ישראל העלה קורט שץ על הכתב לא רק את זיכרונותיו מהנופים ומהמפגשים האנושיים אלא גם תובנות בנושאי...
אל הספר