פרק שלישי 44 שנת ישרים . עם תום הנאומים הגיע תורי להשיב למברכים נאום תודה בעברית, שהיה מתקבל ברעמי תשואות, בעיקר בגלל ההפתעה שהפתיעה השפה העברית בפיו של 4 סטודנט יהודי גרמני . אכן, הבורות בעברית הביכה את פרויס ( 1914 ) : 'לא היו חולפות אלא שעות מעטות וכבר היינו מרגישים את עצמנו כמו בביתנו . הלא התארחנו רובנו אצל אנשי המושבה היחידים . הסבירו לנו פנים, ורק את מיעוט ידיעתנו בשפה העברית חשבו לנו לעוון, ובצדק . רובנו נזקקנו לשפת- עילגים כעין- גרמנית, אך לא עלה בידנו להתחקות על השיג- ושיח העברי 5 העליז ועל נאומי הברכה' ( איורים 11 - 13 ) . הלינות במושבות נשארו חקוקות אצל גולדמן בן השמונה עשרה באורח הרבה פחות מלבב : ' [ אחרי קבלות הפנים ] היינו מובאים, תשושים עד מוות, לאיזה מקום לינה פרימיטיבי, ועוד חייבים היינו להודות לאל אם נהגו בנו הפשפשים במידת הרחמים ולא 6 ייתכן שהרושם הקשה שנותר אצלו שיקף את רגישותו הרבה יותר מזו הציקו יותר מדי' . 7 'תפקידו הראשי [ של המדריך ] היה של חבריו למסע לתנאי הטיול, כפי שהעיד עמנואל רר : לדאוג לחמורים או לעגלות שליוו אותנו להובלת תרמילי הגב שלנו או לפעמים לחולים...
אל הספר