פרק שני: שערי ארץ־ישראל

פרק שני 36 ומאמיניו, התחילה ההפלגה המייגעת . הספנים הערבים, שידעו היטב את מלאכתם, עבדו במשוטים בתוך צעקות קצובות . במהירות ובמאמץ עבדו, כדי להביא את הסירה המרקדה אל החוף מבעד לאותה חגורת הסלעים שלפניהם . כרבע השעה 4 ארכה נסיעה זו בתוך הסערה . ואני חליתי במחלת הים . את החוויה המפוקפקת של הבאים בשערי נמל יפו לא ניתן לייחס לליקויים מינהליים הייחודיים לשלטונות העות’מאניים, שכן גם בעשור הרביעי של המאה העשרים, כשארץ- 5 ישראל הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, נשמעות תלונות דומות מפי שלמה רילף : סוף כל סוף, האנייה עגנה בים מחוץ לנמל הקטן של יפו . [ . . . ] כבר השכם בבוקר, כל הנוסעים עלו לסיפון העליון והצטופפו ליד המעקה בהתרגשות רבה . [ . . . ] שמחתנו הועבה מעט בשומענו את הצעקות של הסבלים והספנים ואת המיקוח הכספי שניהלו עם הנוסעים על גובה התשלום לשירות שהציעו . לא היה זה בשום פנים ארגון מסודר 6 של נמל מודרני . 7 לפני שירד אל הסירה ביפו חוויה שונה ומרגשת הייתה מנת חלקו של קורט שטרן ( 31 באוגוסט 1931 ) : הסבלים עלו על האנייה, בפיקוח צמוד של ערבי שעל חולצתו נרקם סמל : 'סבל ראשי של הסוכנות היהודית' . ה...  אל הספר