פרק אחד עשר: 'יש שידיעה להלכה נעשית גם גורם בפועל': הערכת דמותו של יצחק בן־צבי כחוקר תולדות עם

236 חנן חריף גם מבלי להעמיק בבדיקת הממצאים שעליהם מבוססות מסקנותיו המחקריות בנידון, ניכר שבן-צבי שילב בין שאיפות לאומיות ועמדות אידיאולוגית לכתיבה מחקרית, וכי מחקריו ניזונו לעיתים קרובות מתפיסותיו הלאומיות . למעשה, גם כאשר מיתן את עמדותיו – למשל לגבי הפוטנציאל הפוליטי הממשי של מוצא הפלחים הפלסטינים – לא שינה בן-צבי את הנחות היסוד שלו בנידון . זאת, בשונה ממחקרים היסטוריים ופילולוגיים שלא היו להם השלכות ישירות על נושאים לאומיים, שבהם הקפיד יותר לא לחרוג מהממצאים שעלו בידיו . עבר מפואר והווה מדולדל ? הביטוי האחרון למתח בין מחקר לאידיאולוגיה שאבחן במאמר זה הוא יחסו של בן-צבי להיסטוריה המאוחרת של יהודי ארצות האסלאם . כפי שראינו, בן-צבי ייחס לקהילות היהודיות במרחב המוסלמי שורשיות וזיקה מתמדת לארץ-ישראל . קביעות אלה נבעו, איור 2 : יצחק בן-צבי עם רופא יהודי בן 100 בדמאוונד שבפרס ( מתוך ספרו של יצחק בן-צבי 'נידחי ישראל' ) הערכת דמותו של יצחק בן-צבי כחוקר תולדות עם ישראל 237 כאמור, מהמטרה הרעיונית שעמדה לנגד עיניו, ולאו דווקא ממחקר קפדני . האם היו אלה התכונות היחידות שייחס בן-צבי לקהילות אלה, או...  אל הספר