פרק שישי: יצחק בן־צבי והשאלה הערבית

יצחק בן-צבי והשאלה הערבית 121 חייהם התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים ואת היחסים החברתיים – אין לנו לקוות לשום השפעה ממשית עליהם', כתב . 3 לדעתו, הכרת הערבים מתחילה בלימוד שפתם, ולכן למד ערבית מפי בן העדה השומרונית זמן קצר לאחר הגעתו לארץ-ישראל . 4 לימוד זה פתח בפניו את השער לעולמם של ערביי ארץ-ישראל . הוא הרבה לסייר ברחבי הארץ ולפגוש תושבים ערבים, כמו למשל במסע רגלי של שלושה חודשים שערך בקיץ 1910 בחברת רחל ינאית ואחיו אהרון ראובני, אז תיאר אותם כך : 'לבושים בעביות, חבושים בכפיות ונעלי פלחים מעור לרגליהם' . לדבריו, לצד האירוח הלבבי שלו זכו ב'במדאפות' ( חדרי האירוח ) בכפרים הערביים, נחשפה בפניהם גם טינת הערבים וחששותיהם מההתיישבות היהודית והשלכותיה . 'אם קנו יהודים ארבע אמות ועשו צעד אחד במרג' אבן עאמר [ עמק יזרעאל ] סופו של העמק כולו ליפול בידיהם', טענו בפניהם ערבים שפגשו בעמק יזרעאל . 5 דרך נוספת בעיניו להיכרות עם הפלאחים הערבים ולהסרת המחיצות בינם ובין האוכלוסייה היהודית, הייתה מחקריו ההיסטוריים והאתנוגרפיים על אודותיהם . במסעותיו עמד בן-צבי על כך שקיים דמיון רב בין אורחות החיים הפשוטים...  אל הספר