ירושלים של מטה וירושלים של מעלה: ירושלים בתקופה הביזנטית

ל ו ח ז מ נ י ם 324 638 324 קונסטנטינוס הגדול קיסר האימפריה הרומית כולה, הפיכת הנצרות לדת מוכרת ומאוחר יותר לדת המדינה באימפריה הרומית 325 ועידת ניקיאה 361 - 363 יוליאנוס הכופר 395 פיצול האימפריה הרומית לשתיים — אימפריה מזרחית ( האימפריה הביזנטית ) ואימפריה מערבית 433 - 460 הקיסרית אֶוּדוֹקִיָה 527 - 565 הקיסר יוּסְטִינְיָאנוּס 614 - 628 הכיבוש הפרסי 636 קרב הירמוך 638 כניעת ירושלים לחליף עומר מ ב ו א התקופה הביזנטית היא התקופה שבה האימפריה הרומית הפכה את הנצרות לדת המדינה, ושבה התפצלה האימפריה לשתי אימפריות : המזרחית והמערבית . מרכזה של האימפריה המזרחית היה בעיר קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹלִיס ( איסטנבול בימינו ) שבתורכיה, והיא כונתה על ידי ההיסטוריונים האימפריה הבִּיזַנְטִית בשל שמה הקדום של העיר — בִּיזַנְטִיוֹן . מרכזה של האימפריה המערבית נשאר בעיר רומא . השינוי בדת המדינה, מדת אלילית לדת הנוצרית, השפיע רבות על חשיבותן של ארץ ישראל וירושלים בעיני השלטון המרכזי [ > > ] וגרם לתנופת פיתוח רבה בארץ . גם החשיבות שייחס השלטון הביזנטי לארץ ישראל כאזור הגבול ( לִימֶס ) של האימפריה וגם רמת ביטחון הפ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי