שיחליף אותי בכוננות, וקפצתי הביתה לאפטר . איתי יצא מקסי קציר, שהיה קצין ביחידה . הורדתי אותו בצהלה והמשכתי לחברה שלי בנווה מגן . לקראת חצות קיבלתי טלפון מהיחידה לחזור מיד . היה לי ברור כי הסיבה היא אנטבה . עליתי על הנ"נ ונסעתי לצהלה לאסוף את מקסי . הוא חיכה לי בפינת רחוב על אזרחי, לבוש חליפה ובידו מזוודה . "מקסי, בשביל מה המזוודה ? " שאלתי . הוא הסתכל עלי בפליאה והשיב, "הרי ברור שאנחנו טסים לאנטבה לחלץ את בני הערובה, ואיך טסים לאנטבה ? הדרך היחידה היא, כמובן, על אזרחי, בטיסה בינלאומית" . התגובה שלי לא היתה "מקסי, נפלת על השכל" או משהו בסגנון הזה, כי אם כמעט הפוכה, דווקא : "איך אני לא חשבתי על כך ? הרי ברור שטסים לאנטבה וזה כמובן על אזרחי" . זה היה בדיוק 48 שעות לפני שרגלַי דרכו על המסלול באנטבה . הגענו ליחידה בסביבות חצות, והודיעו לנו כי גם יוני בדרכו מבית הצנחן . כשהגיע, הוא כינס את הקצינים בלשכה ותיאר את התוכנית בקווים כלליים . יום המחרת, יום שישי, יועד להצטיידות ולתדריכים . בערב ל"תרגיל על מודל", ובשבת בבוקר יציאה לנתב"ג . משם טיסה תחילה עד לשדה התעופה בשארם ‑ א ‑ שייח, תדלוק אחרון ...
אל הספר