האויב לאורך הגבול זיהו אותנו, והתברר כי כמו בעבר כך גם הפעם ‑ זיהו גם זיהו . המשכנו בטיסה נמוכה מעל משטחים אין ‑ סופיים, מאות קילומטרים . החומר המודיעיני שעמד לרשות הטייסים לצורך הניווט היה מוגבל ביותר . גם הפעם, כמו בעבר, עקבתי פעור פה אחר יכולת הניווט המופלאה של שפי, מפקד הטייסת, ומספר שניים שלו . הטופוגרפיה באזור הנחיתה היתה שטוחה ובלתי מיושבת לחלוטין . הטייסים התקשו לאתר את מיקומם המדויק . בשלב מסוים עמירם ואני, שהאזנו לקשר הפנים במסוק ושמענו את התלבטויותיהם, הורינו לשפי פשוט לנחות . היה ברור לנו שגם אם אנחנו נמצאים עשרה קילומטרים או יותר מערבה מנקודת הנחיתה המתוכננת, ו / או עשרה קילומטרים מהכביש, הרי שלאור פני השטח "החלקים" ‑ כבר נסתדר . נחתנו, פרקנו מהמסוקים, ויצאנו בדהרה צפונה על גבי הרכבים, לקראת ביצוע החלקים המורכבים והמסוכנים יותר של המבצע . יצאנו לדרך . בשל המרחק הרב משטחנו, בעיות קשר עם הבית ליוו כצפוי את ליל החבירה . בחפ"ק ישב אבשה . מצדו האחד בני פלד, מפקד חיל האוויר, ומצדו האחר הרמטכ"ל, רא"ל מוטה גור . גבוה מעליהם מטוס ממסר ובו גיורא, המפל"ג הייעודי של היחידה . תפקידו הי...
אל הספר