חשופים, כמובן, למשבר ביחידה . ולהפך . ביחידה לא שיתפתי במשבר שבחיי הנישואים שלי ובקשיים האישיים שליוו אותו . הסדק היחיד שיצרתי בחומה שבין שני העולמות היה בזכותו של דני דגן . דני היה מבוגר ממני בדיוק ב ‑ 20 שנה . במשך קרוב לעשור, עד תחילת שנות ה ‑ 70 של המאה הקודמת, ערב מלחמת יום הכיפורים, היה דני חלק מרכזי בבוהמה התל אביבית . באותן שנים הוא הפיק הצגות פרובוקטיביות כמו "קפוץ" ו"מלכת אמבטיה" . במהלך מלחמת יום הכיפורים דני הצטרף ליחידה כאיש מילואים, ולאחר חודשי שירות ארוכים נטש את עולם התיאטרון ונשאר ביחידה . כאשר הגעתי לפיקוד על היחידה, דני היה בן 50 וכבר סגר עשור ביחידה, שבה התבסס כדמות חריגה לא רק בשל גילו המופלג ‑ כך זה נראה לנו אז ‑ כי אם בעיקר בזכות מעמדו ואופיו החריג . ביחידה הוא היה one man show . לא חלק ממחלקה או צוות . לא היו לו כפופים ולא היו לו מפקדים, למעט מפקד היחידה . דגן היה טיפוס שובר מסגרות, הרפתקן, אבל מאוד מקצועי . ידו היתה בכול, אך למרות זאת אהבתו הגדולה, ומכאן גם תחום עיסוקו העיקרי, היתה הרֶכֶב והנהיגה המבצעית . הוא היה חריג ובעל לא מעט פריווילגיות . לא פעם עורר קנאה...
אל הספר