לעמוד במשימה העיקרית שלי ‑ להוביל יחידה מבצעית, מפקדים ולוחמים בעולם של כאוס . היטיב לתאר את האווירה אז ביחידה חמשיר אנונימי, שהושאר בערב סוכות 1985 על שולחני בלשכה לאחר ישיבת מטה, אם בטעות ואם בכוונה תחילה : מעשה במפקד ושמו עמר מסתער הוא זקוף כמו תומר את כולנו טרטר לא אהב לברבר 152 אך תמיד הוא צודק כמו כומר . 152 . ארכיון ע . ב . , מקור אנונימי . כאוס 165 שלוש השורות הראשונות בחמשיר מזכירות לי את התמונה שכל מפקד מחלקה וכל חייל חי"ר בצה"ל חווה ומכיר ‑ תנועה מחלקתית בפריסה . מפקד המחלקה צועד זקוף כמו עץ תומר במרכז המחלקה, בעוד יתר הלוחמים נפרסים משני צדיו . כאשר המ"מ מחליט לשנות את כיוון התנועה, הוא מסמן קצרות למחלקה ‑ "את כולנו טרטר" ‑ תוך שהוא פושט את ידיו לצדדים ואז מטה אותן לצד שאליו יש לפנות . עבור מפקד המחלקה, השינוי בכיוון הוא מזערי, בעוד הלוחם האחרון שבקצה מניפת פריסת המחלקה חייב לרוץ 153 ולדלג כברת דרך ארוכה כדי לשמור על "יישור קו" . אי ‑ הוודאות לגבי המתרחש אצל האויב גלשה וניקבה חורים במטרייה שאותה פרסתי . הכאוס והספקנות חייבו שוב לטעת נחישות ואמונה ביחידה וביכולתה, ובמילים ...
אל הספר