וכל זה בפחות משלושה חודשים . והתוצאה ‑ מבצע ייעודי מדהים, באביב ,1985 שסיפק מודיעין ערכי למדינת ישראל גם בשנים שלאחר מכן . כמה ימים לאחר המבצע, נצפה סיור אויב שבחן את השטח . זה עורר גל של הערכות והערכות ‑ נגד, כמו גם גל של גינויים וגינויי נגד כלפֵַּי היחידה וכלפַַּי . ברגעים אלה ודומיהם נשאלת תמיד השאלה מדוע הגיע הסיור דווקא לאזור הספציפי הזה ? האם היה זה סיור שגרתי ? ובמידה שלא, האם הוא זיהה דבר ‑ מה ? ושוב, במידה שהיה זה סיור שזיהה סימן חשוד של כוח שלנו, האם בכלל יש לכך משמעות להמשך ? ומי אחראי לכך אצלנו ? בהקשר זה, זכורים לי היטב שני אירועים . הראשון, כמה חודשים לאחר מלחמת יום הכיפורים, אני כבר מפקד צוות צעיר, והרמטכ"ל דוד אלעזר, דדו, מתפטר לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת אגרנט . לאחר מכן ביקש הרמטכ"ל להיפרד מהיחידה במפגש עם כל הקצינים ב"בהיכל" שביחידה . אני זוכר אותו עומד שם לפנינו ואומר את הפתגם המוכר, שאז שמעתיו לראשונה ‑ "להצלחה אבות רבים, הכישלון הוא יתום" . האירוע השני התרחש שנה וחצי לאחר מכן . הייתי כבר מפקד צוות בוגר בפלגה ייעודית, אחרי שני מבצעים ייעודיים . מפקדי הצוותים ...
אל הספר