ליל הביצוע היה לחוץ כמו כל ליל ביצוע, ובפרט הלילה הקצר יחסית של חודש אוקטובר, שהקשה מאוד על ביצוע בלוח זמנים סביר . המבצע התגלגל כמתוכנן ‑ תנועה הלוך, ביצוע, גלישה ל"לוחות זמנים אחרונים", לחץ בשטח ולא פחות בחפ"ק, קיפול, ויציאה חזרה בזמנים ממש אחרונים . 100 כבר מאחורינו, אור ראשון ‑ והכוח חוצה את הגדר"דמדומי 12 מעלות" מערבה . בימים שלאחר המבצע קיבלתי פידבק מפתיע מכמה מקציני המטה שהיו איתי בחפ"ק ‑ רובם ככולם קציני מטה ותיקים, בעלי רקע וניסיון של כמה מבצעים . הפידבק התייחס לקור הרוח ששרר בחפ"ק, שבא לידי ביטוי במיעוט התקשורת ביני לבין הכוח, ביני לבין רן, על אף לחץ הזמנים . מצאתי עצמי "מצטדק" במידה מסוימת, באומרי שלמרות הלחץ, כל אחד צריך להבין את תפקידו ‑ מפקד הכוח וגם מפקד היחידה . וכאשר מפקד היחידה סומך על המצביא, מפקד הכוח בשטח, וכאשר שניהם בקיאים בפרטים, במקרים ובתגובות, ופועלים מתוך שפה והבנה משותפת ‑ כי אז אין בתוספת לחץ מהחפ"ק להועיל, ולעתים זה רק מזיק . טכנית, זו היתה תשובה רציונלית ראויה אך לא ממש מלאה . ברגעי הלחץ שבמהלך מבצע, ובפרט לקראת "לוחות זמנים אחרונים", המציאות מורכבת מאוד...
אל הספר