ההתרחבות המבצעית ועמה החשש לסרבול אכן יתרחשו . לכן מהרגע הראשון הדריכה אותי השאלה : מה ישפר את היכולת המבצעית של היחידה, תוך ביצוע שינויים פנימיים בלבד, ובלי להגדיל אותה . התוצאה היתה סדרת החלטות ובראשן בלימת הגידול האוטומטי והמתוכנן של היחידה, שהיוו ניגוד גמור להתפתחות הבירוקרטית הטבעית שלה . החלטות שקיבלתי נגעו כמעט לכל תחום . מההחלטה כמו, למשל, שלא להגדיל את מספר החיילים הכולל ביחידה, צמצום משלושה לשניים את מספר מועדי גיוס הצוותים במהלך שנה, צמצום מספר משימות הפיתוח באמל"ח, ועד למינוי סגן ב', שלא יהיה רק מנהל ‑ על, כי אם שיהיה בעל רקע וניסיון מבצעי, ועוד . עם זאת, היה נהיר לי כי העיקרון של להישאר רזים ורעבים עלול, במצבים מסוימים, להיות מסוכן . קיים קו עדין בין הצורך לשמור על מסגרת רזה ורעבה, לבין הצורך להתמודד עם מציאות משתנה ועם הצורך לפרוץ גבולות חדשים כמעט מדי מבצע . זהו קו מאוד חמקמק, וקל שלא להבחין בו ולהימנע מלמעוד . על חשיבותה של גמישות, מורכבותה ומשמעותה בעיני ניתן ללמוד מדברים שאמרתי בפני קציני היחידה בדצמבר ,1986 בשיאה של עונת המבצעים השלישית שלי . את דברי פתחתי בשאלה רטור...
אל הספר