זכורה לי שיחה עם אבא שלי, כמה חודשים לאחר כניסתי לתפקיד, בנושא השינויים והרוח החדשה שאותה אני מבקש להנחיל ביחידה . להפתעתי, עצתו היתה ש"מהפכות עושים בהתחלה" . הופתעתי לאור הטענה הממסדית המקובלת, שעל פיה בתחילה יש להכיר וללמוד ‑ ורק לאחר מכן לשנות . אולי אף יותר מכך הופתעתי שהעצה הגיעה מפי אבא ‑ רמטכ"ל לשעבר, איש המערכת הגדולה, שעודד אותי ללכת בדרך המהפכנית שלי, ולא להמתין . הנושא הראשון שעליו "הסתערתי" היה הישיבות והדיונים בלשכה . הרושם והניסיון הקודם שלי, "מעברו השני של שולחן מפקד היחידה", היה שפעמים רבות דיונים נמשכו לנצח, ללא עבודת הכנה ראויה, והזמן פשוט "התאדה" . שנים מאוחר יותר הכרתי בכך שזמן הוא המשאב היקר ביותר, בוודאי שלי . החלטתי, כבר מהיום הראשון, כי כל דיון שייערך אצלי בלשכה יימשך 55 דקות בלבד, ולאחריו יהיו חמש דקות הפסקה . לא יהיה דיון שלא יוכן, יוצג ויונחה, בהחלטה מראש, על ידי מי מהמשתתפים . במידה שקיים נושא רחב שיש לדון עליו ארוכות, הוא יחולק לחלוקת משנה, שכל אחת מהן לא תחרוג מ ‑ 55 דקות . לצדם של דיונים אלה, יהיו גם דיונים מסוג אחר, שעליהם יוחלט מראש ; דיונים חופשיים, סי...
אל הספר