רשומון

בתחקירים הפנימיים התברר לי כי במהלך אותו לילה אחד מהצלפים שלנו היה מבולבל . לא ברור היה אם הוא ירה או לא, ואם כן, במי ? בתסריט מעט שונה, זה היה עלול להיגמר בפגיעה במי מלוחמינו . בראייתי, הוא כשל ברגע המבחן העליון של כל צלף, ולא פעל על פי המצופה ממנו . בו ‑ במקום החלטתי להדיחו מהיחידה . ההחלטה התקבלה בהלם במסדרונות היחידה . מדוע להדיח צלף גם אם הוא "קצת התבלבל ? " הרי בסופו של דבר לא נגרם כל נזק ‑ ועמדנו במשימה . נזכרתי באירוע שהתרחש שנים קודם לכן, שבו במהלך מבצע, בשלב קריטי, נרדם אחד הלוחמים . היה ברור לנו, מפקדי הצוותים, כי על מפקד היחידה להדיחו, אך כיוון שהוא היה אחד הלוחמים הטובים בצוות ולאור שתדלנותו של מפקד הצוות שלו אצל מפקד היחידה ‑ החליט האחרון להשאירו ביחידה . אשר להחלטה שלי, ידעתי כי מדובר בהחלטה חדה, ברורה וכואבת . למעשה, זאת היתה ההחלטה הקשה הראשונה שלי כמפקד היחידה, אבל לא היו לי לבטים ‑ לא בהחלטה שקיבלתי, וגם לא באותה דרך אשר המשיכה להנחות אותי בכל שלוש השנים הבאות . ■ ■ ■ במהלך השבוע הראשון והשני החלו לרוץ שמועות ברחבי היחידה על התעללות קשה בשני המחבלים שירדו מהאוטובוס ב...  אל הספר