יוסי בידץ הוא אותו ילד צנום ש ‑ 11 שנים קודם לכן הסתובב בין הרגליים שלנו, לוחמי צוות בידץ, כאשר באנו לנחם את הוריו, דקלה ואורי, לאחר ששלמה, אחיו הבכור, מפקד הצוות שלנו, נהרג . הילד הצנום נהפך לגבר, ובקור רוח מרשים ובביטחון סיפק את תמונת המצב המודיעינית . שי כבר היה בסיור תצפית סביב האוטובוס, ומסביב הבלגן חוגג . כאשר הוא חזר מהסיור, החלו קופצים עליו חיילים ומפקדים מכל עבר . באותו רגע הבנתי כי הדבר היעיל ביותר שאני יכול לעשות הוא לשמש רס"ר היחידה ‑ "עושה הסֵדר", וליצור סביבו מרחב פעולה שקט . אצלנו הישראלים הבהול דוחה את הדחוף והדחוף את החשוב . כל אחד מאיתנו כמעט תמיד חושב שהנושא שבו הוא עוסק הוא בהול, ולכן הוא גם החשוב ביותר . כך היה גם שם בדיר אל ‑ בלח, אך מיד הפגנתי החלטיות ותקיפות ; התחלתי לנפנף ולהדוף את האנשים סביבו, יוצר את אותו מרחב סטרילי כדי ששי יוכל להתמקד בעיקר ‑ גיבוש תוכנית פעולה . התוכנית נקבעה לבסוף, ועמה החוליות המבצעיות . מוניתי למפקד החוליה שתפקידה לירות את הירייה הראשונה מאקדחו של ש' ( קצין הפח"ע של היחידה ) , אקדוחן מלידה . את ש' פגשתי לראשונה בראשית ,1974 בהשלמה המקצ...
אל הספר