סרבן קצונה

הפעם הראשונה היתה בנובמבר ,1971 ערב גיוסי לצה"ל, במהלך המיון ליחידה שבאותה עת ארך שלושה ימים . היום הראשון היה יום שדה, בדומה למה שמכונה היום "יום סיירות" ; ביום השני נערכו מבחנים פסיכוטכניים, וביום השלישי התקיימה שיחה עם פסיכולוג היחידה, ולאחריה עם מפקד היחידה . לאחר כל אחד מן השלבים מספר המתמיינים הצטמצם, עד שהגענו, קומץ נערים, לשלב האחרון, הכולל שיחה אישית עם המפקד . בחיל ורעדה, לאחר המתנה מורטת עצבים, נכנסתי לחדר . מאחורי שולחן משרדי פשוט ישב ברק, שהיה אז עדיין רס"ן, ונעץ בי את מבטו המאיים . מהר מאוד ייחוסי המשפחתי הונח על השולחן, ודווקא לא כבנו של הרמטכ"ל באותה עת, רא"ל חיים בר ‑ לב, כי אם כבן ‑ דודו של רפי בר ‑ לב, "פאר ‑ המשפחה", כפי שסבי מנחם בר ‑ לב כינה את בכור נכדיו . רפי התגייס ליחידה ב ‑ 1965 . מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוא סיים קורס קצינים כחניך מצטיין, והיה למפקד צוות ביחידה . ב ‑ ,1969 במהלך מלחמת ההתשה, הוא התנדב למשך כשנה כמילואימניק ותיק במסגרת מה 15 תפקידו היה לפקד על מוצב על גדות תעלת סואץ . שכונה אז "הנמרים" . אהוד תיאר בפני את השירות ביחידה כקשה, אפור ומאובק, ושאל...  אל הספר