וכל אלה הובילו אותי אל שמו של הספר ‑ "פרות קדושות" . ההצלחה היא הגדר המגינה והמקיפה את אזור המרעה, שבו רועות הפרות הקדושות . ככל שרקורד ההצלחה ארוך ומתמשך יותר, כך גוברת הנטייה לחזק את הגדר המגינה על הפרות, לחסות בצִלהּ ‑ ולנמנם . הצלחת התפיסה ושרידותה לאורך זמן "מרדימה" לא מעט מקבלי החלטות, כמו גם את הגוף המבצע, מובילה לתבנית חשיבה ופעולה אחידה, וגורמת לחוסר רצון להתעמת איתה . כל עוד ההצלחה נמשכת, מעט מאוד זמן ומשאבים, אם בכלל, ניתנים לבחינת קדושתן האמיתית של הפרות, מה שעלול להביא לא פעם, וגם מביא, לידי כישלון . תבנית כזאת אפשר להגדיר בשתי מילים ‑ קיבעון מחשבתי . הקיבעון המחשבתי הוא הצד האפל של ההצלחה . הרי מדוע להתגרות בה ולאתגר אותה כל עוד הכול מתנהל על מי מנוחות ? למה לטרוח ולחפש שיטה טובה יותר, כשהכול מתנהל בדיוק כפי שהיינו רוצים ? אִתגור ההצלחה והנגזרת התפיסתית שלה ‑ "עם הצלחה לא מתווכחים" ‑ דורש שחיטה של פרה קדושה, ובדרך כלל הוא מתרחש בעקבות תקלה, ועל אחת כמה וכמה אחרי אסון . ולא פעם זה מאוחר מדי . ■ ■ ■ ערב טבח 7 באוקטובר 2023 היו למערכת הביטחון כמה תפיסות ואמונות . כמה "פרות ק...
אל הספר