תודה לענת לוי ולאיילת ( ונני ) דר, "ניירות הלקמוס" שלי, שביקשתי שיקראו כמה פרקים ויחוו את דעתן לגבי מידת העניין בספר גם למי שאינה בעלת רקע צבאי . כך הן עשו, העירו והאירו בחוכמה רבה, ותודתי להן על כך . לשלמה גלזר, אף הוא עיתונאי בדימוס, שחלקתי איתו את אוהל הסיירים בסדרה הראשונה שלנו בטירונות ב ‑ 1971 ; ליוסי בידץ, שאף הוא שימש בתפקיד קמ"ן היחידה בסוף תקופת הפיקוד שלי, ולתובנות שתרם לי . תודה לצביקה מאיר, עורך בדימוס, שלא חסך ממני את ביקורתו על ההכרח לעבות את החלקים הרגשיים בספר, ולעופר הראל שהיה הדובר שלי במשרד לביטחון הפנים ונהפך לחבר, ואשר בעקבות הערותיו הייחודיות הרחבתי אותם חלקים בספר . ולבסוף תודה לנעם, מאי ושחר ילדי ולתמי זוגתי על הערותיהם המאירות . 10 פרות קדושות
אל הספר