214 ע ל ה ב ת ו ל י ם כפרנס מלמד שהוא אינו נמנה עם בני העילית הלמדנית, ולכן הדָגש הוא על מוסריותו וצדקת דרכו שמקובלות הן על הבריות והן על המקום . עם זאת, בחינה מעמיקה יותר של דברי ההקדמה מגלה בקיעים בחומת האהדה 503 לפרנס, המרמזים לדמות מורכבת ואמביוולנטית יותר . כך שיוכו של מר יהודה ל"שבט הדני" הוא בהכרח בעל משמעות סמלית בהקשר הימֵי ביניימי . מאחר ששבט דן הוא אחד מעשרת השבטים האבודים, אין לתלות את השיוך אליו במשמעות פרקטית עבור בני הזמן . בברכת יעקב לבניו ( בראשית מט ) , הוא מייעד לכל אחד מן הבנים-השבטים תפקיד ייחודי בעם ישראל העתידי . לשבט דן יועד תפקיד כפול : להיות הדיין הדן את העם ולהיות המאסף ההולך אחרי המחנה ( בראשית מט, יז - יח ) . במאה האחת עשרה פירש רש"י את תפקידו וסמכותו של המאסף כך : "ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות . ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את 504 הבנה זו של תפקידי שבט דן מתיישבת היטב הנחלשים ואת הנכשלים" . 505 שרית, בפּחד התוקף עם מעשהו של מר יהודה בהמשך ומצדיקה אותו . אותה, מבקשת להיפרד מן המחנה כאותם "נחלשים" ו"נכשלים", ומר יהודה, שדואג להשאירה בתוך המח...
אל הספר