ב. שׂיער, מגדר ובתולים בין יהדות לנצרות

186 ע ל ה ב ת ו ל י ם קליעת השיער מתוארת כפעולת בנייה, עולָה בפּירוש שהבאנו השאלה אם קליעת השיער היא פעולה מותרת בשבת, ולחלופין, אם מותר לפרוע בשבת את השיער הקלוע . הפרשן מבטל את הנימוקים לאיסור במטרה לאשר את מנהג זמנו ומקומו, לפרוע את שער הכלה בערב שבת . ב'ספר מהרי"ל' מן המאה החמש עשרה מוזכר טקס פריעת שער הכלה כטקס שמקדים את הובלתה הפומבית למרחץ ולטבילה ערב החופה : מה שהכלות הבתולות פרועות ראשן וסותרין קליעת שׂיערן מפני שצריכין טבילה וחפיפת הראש . . . והמנהג שגם שאר הבתולות פורעות ראשן וסותרות קליעתן כדי לחפות עליה לצניעות שאין לגלות שמיוחדת היא 436 לטבילה . טבילתה של אישה הייתה על פי רוב עניין שראוי להצניעו, וחכמי אשכנז אף הרבו להטיף לנשים נשואות להסתיר את מועד טבילתן מנימוקים 437 אולם כלל זה לא נתקיים לגבי כלות בתולות, שהליכתן אל שונים . הטבילה, שהייתה למעשה טבילתן הראשונה, נחגגה בגלוי . מן התיאור המובא לעיל מתבהר שלא רק הכלה אלא אף מלוותיה הבתולות נהגו לפרוע את מקלעות שׂערן . ניתן רק לשער עד כמה דרמטי נראה החיזיון ברחובה של העיר הנוצרית בשעת בין ערביים כשתהלוכת נשים יהודיות, ובתוכה...  אל הספר
כרמל