" ב ת ו ל ה ני ש א ת " 159 היהודית, הבלטה שהלמה שינויים דומים בטקסי הנישואים הנוצריים בני הזמן . השינויים שחלו בטקס הנישואים של אלמנות, יהודיות ונוצריות כאחת, שיקפו לדעתם את התנגדותה הגוברת של הכנסייה לנישואים שנִיים, שנבעה מן הפרשנות הסימבולית של החתונה הנוצרית כביטוי לאיחוד בין 356 ישו לבת זוגו הבלעדית והבתולה — הכנסייה . יש לציין שהעמדה התאולוגית הרואה גנאי בנישואי אלמנות זכתה לביטוי טקסִי כבר מן המאה החמישית, כאשר האפיפיור גלסיוס הראשון הנחה את הבישופים שלו לא לכסות את ראשיהן של כלות אלמנות ולא לזכות אותן בברכה . תפיסה זו גם הובילה תאולוגים אחדים לתהות אם נישואים שנִיים ראויים להיחשב כסקרמנט . הכנסייה אומנם גינתה נישואים שנִיים לנשים ולגברים כאחד, אולם התנגדות זו באה לידי ביטוי בעיקר ביחס לנשים — כפי שעולה מספרות המוסר הנוצרית וכפי שניכר בתפיסות עממיות שרווחו באירופה והתייחסו לאלמנות, 357 ובעיקר אלה מביניהן שהתאלמנו יותר מפעם אחת, כאל נשים מסוכנות . את מופעיה הייחודיים של ההבחנה בין כלות בתולות לאלמנות באשכנז בימי הביניים יש ללא ספק לבחון לאור השראת המפגש עם החברה הנוצרית . עם זאת,...
אל הספר