ו. בתולים, מוות וקדושה

מ ו ר ש ת ה ב ת ו ל י ם 129 בגופה — יכולה לחולל ניסים, לתפוס את חד-הקרן, להבריא חולים ואף להימלט מכוחו המשחית של המוות . בֵּדֶה, הנזיר האנגלי בן המאה השמינית, מהלל בחיבורו הנודע 'ההיסטוריה הכנסייתית של העם האנגלי' — Historia Ecclesiastica Gentis Anglorum — את בתוליה המושלמים של המלכה אתלדרדה, שנשתמרו על אף שתים עשרה שנות נישואיה . עוד הוא מספר כי שש עשרה שנים לאחר שמתה ונקברה הוצאה גופתה מן הקבר, ולתדהמת הנוכחים הסתבר כי גופתה לא נרקבה וכי הפצע הגדול שהיה פעור בצווארה בשעת מותה נרפא לגמרי . בדה קובע כי הנס של הגוף שלא נרקב הוא הוכחה מוחלטת לכך שבחייה של המלכה "גופה לא הושחת על ידי 273 חיבורו של בדה זכה להעתקות רבות במהלך ימי הביניים,מגע עם גבר" . וכבר מן המאה השמינית נפוץ מחוץ לאנגליה ברחבי היבשת — בגרמניה, בצרפת ובאיטליה . המעבר מן השימוש בלטינית להגיוגרפיות הכתובות בלשונות המקומיות הביא לגידול משמעותי נוסף בתפוצת הסיפורים ובפופולריות שלהם . סיפוריהן של מרטיריות בתולות נערצות דוגמת פלגיה, מרגרט ואגנס זכו בימי הביניים לתפוצה נרחבת בכתב ובעל פה ולייצוג איקונוגרפי באיורים, ציורים ופסלים ...  אל הספר