48 ע ל ה ב ת ו ל י ם 80 משורר תהילים משתמש בכלהחתן על-כלה יָשִׂישׂעָלַיִךְאֱלֹהָיִךְ" ( סב, ה ) . הבתולה כאמצעי להאנשת החוכמה או התורה, המתוארת כבת זוגו של האל : "לִרְקָמוֹת תוּבַל לַמלך בתולות אחריה רֵעותיה מוּבאות לָך : תוּבלנה בשְׂמָחֹת וָגיל תְּבֹאינה בהיכל מלך" ( תהילים מה טו - טז ) . לעניינו של ספר זה בתרבות האירופית בימי הביניים חיוני במיוחד דימוי האהובה המופיע בשירת האהבה במגילת שיר השירים . הלשון הפיגורטיבית שבה מתארים פסוקי המגילה את דמות האהובה, ובראשם "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיָן חתום" ( שיה"ש ד, יב ) , עיצבו אולי יותר מכל טקסט אחר את דמותה של הכלה הבתולה בדמיון התרבותי של יהודים ונוצרים כאחד . מעמדו הייחודי של שיר השירים בתוך ספרות המקרא הפך אותו למוקד מרכזי של פרשנות, הן במסורת היהודית והן בזו הנוצרית . בשתי המסורות הוענק למגילה רובד פרשני עשיר, שבמרכזו עמדו לרוב פירושים סמליים . אופייה הפולמוסי של הפרשנות בימי הביניים והמתח הבין-דתי הולידו מתוכם שלל קריאות אלגוריות בעלות משמעות היסטורית . הפרשנות ברוח זו ראתה בשירת האהבה שבמגילה דיאלוג פיוטי בין האל האוהב לכלתו הנבחר...
אל הספר