ו. המקורות, סוגיהם ודרכי קריאתם

24 ע ל ה ב ת ו ל י ם ההיסטוריונית של ימי הביניים גבריאל שפיגל, גורסת כי טקסטים אינם יכולים להיות מנותקים מן ההקשרים הספציפיים שבתוכם נוצרו . מאחר שהם שייכים לנקודה ספציפית בזמן ובמרחב, מוטבע בהם היגיון חברתי שניתן 46 לשחזור באמצעות ניתוח זהיר של הדיאלקטיקה ההיסטורית והספרותית . המקורות היהודיים מימי הביניים לסוגיהם מציבים אתגרים ייחודיים לחקר מושג הבתולים . פיזורו של העיסוק בבתולים בטווח רחב של הקשרי שיח ובמקורות מסוגים שונים, לצד נטייתו של הדיון המסורתי לציטוט ממקורות קדומים, מחייב מצד אחד איסוף, מיפוי ובחינה רחבה של מקורות מסוגים שונים, ומצד אחר סינון מתמיד ואוזן קשובה לסוגיות הייחודיות לימי הביניים . האופי האגבי והמשתמע של הדיון בבתולים ברבים מן המקורות מחייב פיתוח שיטות "חילוץ" טקסטואלי, שיאפשרו להעלות את הדיון העקיף בבתולים אל פני השטח . באתגרים הייחודיים שמציבים מקורות מסוגים שונים אדון אגב הופעתם במהלך הספר ; כאן אתעכב על האתגרים העקרוניים הנובעים משני סוגי המקורות המרכזיים : ספרות ההלכה וספרות המנהגים . ספרות ההלכה לסוגיה היא גוף המקורות העשיר ביותר שנשתמר מאשכנז בימי הביניים, ...  אל הספר
כרמל