הפואטיקה החדשה של עמיחי הצעיר 155 האדיר של שאול ולהתגבר עליו . המחצבות, הפטישים והבניין החדש משרים אטמוספרה של הקמה, של התחלה, וההערצה המשתמעת לקנה-המידה הענק של המלך הופכת את השיר לתמונת ראי של "לא כברוש" . שאול, כפי שהשיר מתייחס אליו, אינו מישהו מן העבר הרחוק : הוא מתקיים בהווה של המשורר ( הוא אחיו הגדול ) , או בעבר הסמוך להווה זה ( התאמן בקריעת שוורים בעת שהמשורר התאמן בהרמת רגשות ראשונים ) . גם עובדה זו יש להסביר . המפתח לפתרון התמיהות נמצא בצמד השורות החותמות את השיר : "הוא מלך מת . / אני אדם עייף" . השיר שלמלוא אורכו הוקדש לעימות בין החיים המקסימליים של שאול לבין החיים המינימליים של המשורר, מסתיים דווקא במשוואה בין היעדר חיים לבין מצב של כמעט-היעדר . שתי שורות אלה, המזכירות לנו ששאול הקיים בשיר בהווה כבר מת מזמן, מהפכות את השיר, כי הן מעודדות אותנו לראות שבשעה שסברנו לתומנו שאנחנו קוראים שיר על החיים המקסימליים של שאול – קראנו טקסט בעל שתי פנים, שרִפרר גם אל חייו כחי-מת, כמי שמתאמן לקראת מותו אחוז בפחדיו המבעיתים ; קראנו טקסט שמתעד אף את רגע המוות עצמו . עכשיו גם תתברר לנו הרלוונ...
אל הספר