השיר הפרוטוטיפי של ויזלטיר 51 למשמעותי, בין שקרי לאמיתי, מתקיימת לא רק בתוך שירים בודדים, אלא גם בדיאלוג בין שירים, דבר שכיח אצל ויזלטיר . כתיבת שירים נגדיים לשירים אחרים היא תופעה נפוצה למדי בשירתו, לא רק בַּמקרים שבהם הדבר מוכרז במפורש ( כגון ב : ,22 מול א : 159 ; או ב : ,277 מול א : 164 ) . את המכלול הגועש של ויזלטיר יש לקרוא, לפי הסדר, כשירים של משורר קרוע ונאבק-בתוך-עצמו, ולא כטקסטים מובחנים נפרדים, שלכל אחד מהם "דובר שירי" משלו, לפי ההנחה האווילית של חוקרי ספרות שעודם מדברים על "הדובר" בהשראת "הביקורת החדשה" . השיר היפה "סונטה לפעמים מקבת" ( א : 186 ) משתעשע בתיאור פרטיה המצודדים של מציאות אלטרנטיבית, שבה מקבת חי חיים קטנים שלווים מחוץ לאירועי הדמים הסוערים שהפקיעו ממנו את חייו בהיסטוריה השקספירית ( את מסגרת המוצא הזאת אמורים הקוראים להשלים מתוך הידע שלהם ) . הוא "יושב על המרפסת . / שמש מנשקת את כפות ידיו" ; "בית-העלמין המלכותי" כמוהו כ"גינות אחרות" ; "מתוך חלונות המטבח מתגלש הבל חם" . כמה נורמלי, אך גם כמה משעמם, "שינה מתוקה אוכפת על עפעפיו" . גם השיר המורכב יותר [ "המשורר מחופש...
אל הספר