228 נספחים נסבה השיחה על אנשים אחרים וענייני ספרות . הפגישה היתה לבבית מאוד , וכרֵעים נושנים נפרדנו . לפני צאתו נתעכב רגע אצל הדלת ופנה אלי פתאום בקול מבויש קצת ובעיניים מושפלות : " כמדומה שהנני מתרעם עליך " . " מדוע ? " שאלתיו משתאה . " לא נשקתני בהיכנסי , ובכלל , קיבלת את פני ברגע הראשון בקרירות " . עניתיו נבוך מעט : " באנגליה שלך לא מן המנהג הוא שגברים יתנשקו . לא העזתי לעבור על מנהג המדינה " . כשהכרתיו יותר , הבנתי סיבת הערה זו . בלבו התעורר החשד שמתעב אנוכי אותו תיעוב גופני . לא אחת שאלני על זה . בפעם השנייה ראיתיו רק רגע קט . ישבתי בחדר-המיטות בשעה מאוּחָרָה בלילה , שקוע בקריאה . נפתחה הדלת מבלי דְפוֹק יד עליה תחילה ואיש נכנס ומבלי הוציא הגה מפיו השתטח אפיים ארצה , הִלקה את גופו , קם והסתלק בחיפזון . " ברנר ? " השתוממה אשתי . " ברנר ! " אמרתי . יום-יום היה בא אז לביתי אחרי גוֹמרוֹעבודת יומו ב המעורר , שהתחיל להוציאו בראשית אותה שנה . שעות שלמות היינו מבלים יחד . אנוכי גרתי אז בבית אחות-אשתי , והוא התוודע אל המשפחה , היה משחק עם הילדים , משתובב איתם יחד כאחד מהם . בני-משפחה זו היו...
אל הספר