210 מנחם פרי הוא מי שרואה את עצמו כגיבורו של שיר זה , וכי השיר אכן הולם אותו יותר ; הוא מי שלבו היה למסוס , והוא מי שמחריש ביגונו ומי שרוצה שלא יראוהו - ברנר תפס בבת-אחת את מצב-העניינים הזה בינואר ,1914 תוך כדי כתיבת רשימת-הזיכרון שלו . השיר " ביום קיץ , יום חום ", שנכנס לרשימת-הזיכרון כשמסופרת בה סצנת דקלומו בוורשה , ומשמש את הרטוריקה שלה במעבר לסיפור לונדון - " היו ימי קיץ דומים לתור-הסתיו ] . . . [ בלונדון " ) עמ ' 220 להלן ( - הופך בפואנטה של הרשימה מגורם רטורי לגורם סיבתי : מאחר שגנסין מצוי בַּסוף , " כבר אחרי ככלות הכל ", ומאחר שלבו רקוב - אומר לעצמו ברנר - הוא למעשה הגיבור של סוף שירו של ביאליק , והסתיו ) לונדון ( שונה איפוא לדידו מן החורף ) ורשה ( . אבל המהלך המרכזי , שאִפשר לי להמציא ולהציע את הסיפור שסיפרתי ) סיפור-קריאה , סיפור-הבנה ( , היה אי-ההסתפקות במקום המוגבל-יחסית שמקצָה לשיר של ביאליק רשימת-הזיכרון של ברנר . התפיסה שהמתח הארוטי , אשר מצא את ביטויו סביב השיר , הפך למרכז גרוויטציה של חייו של ברנר בזמן-אמת , וכי מרכיביו של השיר גדשו את המרחב המדומיין אשר שיעבד את קליטת ...
אל הספר