180 מנחם פרי את נקודת-הראות של גנסין אל מול המסופר ברשימת-הזיכרון של ברנר " אורי-ניסן " . גנסין , כביכול , שיתף את ביילין בסודותיו , באכזבתו מברנר , בסלידתו מיומרנותו ומצעקנותו של זה , בשנאתו אליו , בטענתו שברנר יודע את יחסו המסויג כלפיו אך עוצם את עיניו בכוונה ומשפיל אותו בזה . וגנסין גם שיתף אותו בהרגשה , שהיתה לו לפעמים , שהוא עושה עוול לברנר , ובחרטה שלו על כך . אין שום ציטוטים ישירים של דיבור של גנסין בעמודים הללו של ביילין , אבל שורות רבות מתחזות למבע משולב עם דיבורים קונקרטיים שלו באוזני ביילין , בעוד שלמעשה אין הן אלא מסירה במבע משולב של עמדות משוערות של גנסין כלפי ברנר . כוונתי לשורות כגון : " למה צועק האיש הבריא הזה ? ] . . . [ מה הם כל מכאובי החיים מול מכאוב המוות ? ] . . . [ הוא צועק משום שהצעקה היא נחת-רוח לו ! ] . . . [ הַססס ! התבוסס בדמיך ודום ! " ) עמ ' 257 ( . וביילין , כאמור , גם מתהדר בכך שלא רק שגנסין היה מטייל אתו , ולא עם ברנר , ברחובות הגטו , אלא הוא אף גילה לו את סוד מחלתו . גנסין - שכל ימיו הסתיר מכולם את מחלתו ; שגם בשנת חייו האחרונה נפלה מחלת הלב שלו כרעם על...
אל הספר