158 מנחם פרי גנסין לא רק לא סיפר לברנר על מחלת הלב שלו ) שלא נהג לדבר עליה עם איש ( , אלא גם שתק בנוגע לכל מה שעובר עליו , הסתיר את " כל הנעשה בו פנימה " ) עמ ' 221 ( . שתיקה אטומה אפפה אותו , הוא אפילו לא בא בטענות אל ברנר , לא ביקר את מעשיו באוזניו , " לא דיבר כלום , לא הוכיחני , לא יעצני " ) עמ ' 224 ( , ועצם השתיקה הזאת הטריפה את דעתו של ברנר . לשווא הוא מנסה לפענח אותה גם ב- ,1914 ואולי אף גנסין עצמו לא היה מסוגל לתת מלים ישירות למה שעובר עליו . אבל ברור לי שמה שעמד בין ברנר לגנסין בחודשי לונדון לא היה הבדלי האופי ביניהם , כפי שנוהגים לתאר אותם - שהאחד היה מוחצן וצועק ונוטה לדרמטיזציה , והאחר מופנם ומפרפר בחשאי ; שהאחד היה מטיף בשער , איש של " אנחנו " חדור תחושת שליחות , והאחר פורט על מיתר אישי ענוג ; שהאחד היה מעשי ונוטה לפשרות ונטול אסתטיוּת , והאחר איסטניס מפונק . גנסין לא שנא את ברנר בלונדון בגלל מאפייני אופיו , ולא רגז עליו על שהוא מתעלם מסלידתו ממנו ובכך משפיל אותו . את כל זה טען ביילין ) עמ ' 257 - 259 ( רק אחרי מותו של ברנר , ועוד אסביר מדוע אין לסמוך עליו . גנסין השתקן מע...
אל הספר