הדירה המוזלת לזכאים, ומכריחה את הקבלנים להתחרות על המשתנה היחיד שנשאר : המחיר עבור הקרקע . הקבלן שמוכן לשלם למדינה את הסכום הגבוה ביותר — הוא הזוכה . וזהו בדיוק הכשל שבו התיאוריה מתנגשת עם המציאות . כדי לזכות במכרז ולשלם למדינה את הסכום הדמיוני שהשיטה מתמרצת, הקבלן חייב למצוא את הכסף במקום אחר . הוא מעמיס את העלויות העודפות על שאר הדירות בפרויקט, אלה שאינן משועבדות למחיר המטרה ( לא רק על הפנטהאוזים והדירות המיוחדות ) , הוא חוסך באיכות הבנייה היכן שניתן, והוא בונה על עליית מחירים עתידית שתציל אותו . אז נכון, באופן תיאורטי חוות הדעת צודקת, אבל בפועל, שיטת המכרזים הנוכחית קובעת ״רצפת מחיר״ גבוהה ומלאכותית . כשהמדינה גובה מיליארדים על הקרקע, היא מייצרת רף כניסה שמונע ירידת מחירים . היא מכניסה לשוק שחקנים שחייבים למכור ביוקר כדי לשרוד, ועליית המחירים מתגלגלת ישירות לרוכשים האומללים . והטיעון ש״הכסף חוזר לציבור״ ? זהו טיעון חלש עבור הזוג הצעיר שאין לו דירה, מה גם שהוא פשוט אינו נכון . נתוני הכלכלה הישראלית מחזקים את הטענות נגד רמ״י . בשני העשורים האחרונים, היחס בין עליית מחירי הדיור לעליית מ...
אל הספר