יש מילים בעברית שהן יותר מסתם מילים, שנושאות על גבן מטען תרבותי וחברתי שלם : ביבי, מכבי, שלום . גם נדל״ן היא מילה כזאת . כשאומרים לישראלי את המילה ״נדל״ן״, מרעידים לו את המיתר בלב שזוכר בכאב את המגרש שהסבא מכר בגרושים בשנות השישים לסוחר ממולח, או את הפספוס הכואב של הדירה בתל אביב שיכול היה לקנות בשנות האלפיים במחיר של חדר שירותים היום, או את העובדה המתסכלת, שגם אם יעבוד קשה כל חייו, ואפילו אם יחזיק בדירה משלו — בקצב הנוכחי של המשבר, אין כמעט סיכוי שילדיו ונכדיו יצליחו להגיע אי פעם לדירה משלהם . זה לא קורה במקרה . שוק הדיור בישראל הוא לא שוק חופשי, אלא מנגנון שנועד לשרת כמה וכמה אדונים . את המדינה, את בעלי ההון, את הגופים המסחריים והמערכת הפוליטית . ולמי לא נשאר ? לאזרחים, כמובן . לאורך השנים, בתהליך איטי אבל עקבי, מדינת ישראל בנתה את מנגנון הפירמידה הממוסד הגדול בתולדותיה . איך שלא נסובב את זה, דיור בישראל הפך לרולטה רוסית מלאת סכנות . רולטה שמגרילה סיפורי זוועות מצד משכירי דירות, חוזים דרקוניים עם בנקים חמדניים, ניסיונות השקעה מפתים שקורסים, מדינה שמגרילה דירות, וערך כסף שהולך ופוחת כ...
אל הספר