16 | מכורים כחלק מהפרקטיקה הרפואית כתרופה לכאבים ולעיתים גם בהקשרים הקשורים לטקסי הרגעה וקבורה . ביוון העתיקה האופיום היה מוכר היטב כחומר מרדים ומשכך כאב, ולעיתים נקשר למצבי תודעה משני מציאות . עם הזמן ובעיקר בזמן המודרני, השתנה היחס לאופיום באופן משמעותי ממעמד של "צמח רוחני" לתרכובת בעלת פוטנציאל גבוה להתמכרות ונזק . קנאביס לא היה "סם" במובן המודרני, אלא צמח קדוש ורב-תכליתי ששימש גם לרפואה וגם לרוח . הוא שימש לריפוי פנימי, והתחברות לאלוהי . השימוש בו היה מלווה בתודעה גבוהה, טקסיות ואחריות, ולא רק כהשפעה פסיבית . בסין והודו, השימוש בקנאביס היה דרך להתקרב ליקום, לרפא את הגוף ולכוון את הנפש . הקנאביס מופיע כבר בסביבות 2700 לפנה"ס בכתבים סיניים עתיקים . הוא נזכר כצמח המשפיע על זרימת האנרגיה ( צ'י ) , ומשמש להקלה של כאבים, דלקות, עצבנות וחום בגוף . מעבר לשימושים רפואיים, הקנאביס קיבל תפקיד בתרגולים רוחניים, בעיקר במדיטציה . האמונה הייתה שהצמח יכול לשחרר את הרוח, לסייע בהשגת בהירות תודעתית, ולפתוח את השערים בין העולמות — בין גוף לנפש, בין אדם ליקום . בהודו העתיקה, הקנאביס נחשב לצמח מקודש לא...
אל הספר