20 | ללכת בשבילי משמעות ארצה מאירופה בעור שיניהם, כשכל שהיה להם נרצח, נגנב ונלקח מהם לעד . הם הגיעו לישראל באוניות פליטים שונות, עגנו בנמל יפו ומשם נשלחו לקיבוצים — אבא לרמת רחל ואימא לגבעת השלושה . אומנם שניהם לא היו אנשי קולקטיב, אך הייתה להם מודעות חברתית ושניהם פנו לתחום החינוך . בתוך זמן קצר, לאחר שלא השכילו להשתלב בקהילה, הם עזבו את הקיבוצים שאליהם הגיעו : אבא, רחמיאל, שהיה בוגר סמינר מורים בווילנה, החל לעבוד כמורה מדריך בפנימייה לפושעים צעירים בירושלים . שם הוקצה לו חדרון קטן, ששימש לו בית, וחניכיו היו משפחתו . אימא, רחל, עבדה כאומנת לילדה יתומה מאם ובחלוף שלוש שנים החלה לעבוד כעוזרת לגננת . לאיש מהם לא היה בית, לא בנפשם פנימה ולא בסביבתם החיצונית . געגועיהם לבית יצקו את היסודות לחיפושיי הנצחיים אחר ביתי שלי . באחד הימים הגיעה אימא לבקר בפנימייה שבה עבד אבא, וכך נפגשו השניים . לאחר שהתחתנו, כשעזב אבא את הפנימייה כדי להתגורר בביתם המשותף, התכסה גופו פצעים מוגלתיים והוא נפל למשכב . במשך שבעה ימים שכב חולה וקודח מחום . עד כדי כך התקשה להיפרד מחניכיו העזובים והנטושים, שאיתם הזדהה וש...
אל הספר