נייה 199 המקומי . כשאוזלים כל השירים והסיפורים, חיים מתחיל ללמד את חברו עברית . בוקר אחד מתעורר חיים בתחושה שמשהו השתנה . היער שקט מדי . או שאולי הוא חשוך במידה יוצאת דופן . לפי לוח השנה המאולתר שהם מסמנים בעיפרון על הקרשים מעל לראשם, התאריך הוא 14 בנובמבר, שבועיים אחרי החרבת המחנה שלהם . כשחיים מנסה להסיט את הקרשים ולזחול החוצה מהבור, הוא מגלה שהם לא זזים . דוד מצטרף ושניהם דוחפים את הקרשים בכתפיהם כלפי מעלה באימה גוברת, אך לשווא . שלג ירד כל הלילה ועכשיו הם קבורים חיים . הקרשים כפופים מעוצמת המשקל הלוחץ עליהם מלמעלה, ואחד מהם סדוק . "הקבר כבר מוכן", אומר דוד, "צריך רק למות" . חיים כבר עבר הרבה תלאות ויעבור עוד, אבל בממוּאר שלו, זה הרגע המבעית ביותר במלחמה . הם מתחילים לחפור בבהילות מנהרה אופקית באת חפירה קטן, באולר של דוד ובאצבעותיהם הקפואות . הבונקר מתחיל להתמלא באבנים ובעפר שחור . מאמציהם מכלים חלק גדול ממעט החמצן שעוד נותר והנשימה שלהם כבר מאומצת . הם מגיעים לסבך שורשים בלתי חדיר . דוד תוקף את השורשים באולר, אבל הלהב מתעקם והשורשים בשלהם . הם לכודים . ברגע זה מופיע אקדח מהמהערכה ה...
אל הספר