אלו 193 להפרדתם ולבידודם, ולבסוף לרציחתם . היא לא בגדה בארצה, היא אומרת, כי אין זו ארצה . היא באה מהארץ האמיתית שלה כדי להציל יהודים מידי האנשים שבגדו בחזון שהיא גדלה לאורו . "הבוגדים במולדת הם אלה שהמיטו אסון זה על העם", היא מסיימת את דבריה על פי התיאור הזה, שאין בידנו טוב ממנו . ההתייחסות לספרות בהחלט מתאימה לחנה . קטרינה נכנסת למסדרון, מתקרבת מספיק בשביל לראות את השלט שעל הדלת : "אנה סנש וחבריה" . אבל משפטים צבאיים מתקיימים בדלתיים סגורות, והיא אינה יכולה להיכנס . היא חייבת לחכות מחוץ לבניין . היא אולי חופשייה, אבל מסכנת את חייה — פשיסטים חמושים צדים יהודים ברחובות . היא מחכה לצד קהל של אנשים, מן הסתם קרובי משפחה של אסירים שגורלם מוטל על הכף בין כותלי הבניין . כאשר הישיבה מסתיימת, לפני הצהריים, חנה מובלת החוצה ורואה את אמה . הסוהרים מרשים לה להתעכב לרגע . הייתי "מרוגשת עד היסוד", כותבת קטרינה, "והיא נלהטת וסמוקה, ובעיניה חיוך מאושש" . הסוהרים מפלסים דרך בקהל ולוקחים את חנה בחזרה לתאה . היום למחרת הוא 29 באוקטובר . בכלא, יואל מתעורר בגלל קולות נפץ של פגזי תותחים . הזגוגיות בחלונות רו...
אל הספר