132 נאן שפרד אחרי חצות הלילה . בשעה שאני מתבוננת, האור גולש סביב קצוות הצורות אשר ניצבות כנגד השמיים, מחדד אותן עד שהדקיקוֹת שבהן נטענות במעין זוהר חסר ממשות, כאילו לא היו הן עצמן אלא אור . למעלה ברמה, האור משתהה עמוק להפליא אל תוך הלילה, הרבה אחרי שעזב את שאר חלקי הארץ . כשצופים בו, התודעה נעשית נגוהָה, וזוהרה מתעמעם אט-אט לכדי שינה עמוקה ושלווה . שינה לאור יום גם היא טובה . בחומו של היום, לאחר התחלה מוקדמת, לשכב באור יום מלא על גבי הפסגות ולגלוש אל תוך ומתוך שינה, משמעו לחוות את אחד המותרות המתוקים שיש לחיים להציע . שכן להירדמות על ההר ישנו הפועל היוצא המענג של התעוררות . כשעולים מתוך האַין של השינה ופוקחים את העיניים אל עבר צוק וערוץ, תמהים, שכן שכחנו היכן אנחנו, מקימים לתחייה איזו פליאה קמאית שנדיר לטעום את טעמה . אינני יודעת אם זו חוויה רווחת ( היא ודאי חריגה בשנתי הרגילה ) , אבל כאשר אני נרדמת בחוץ, אולי משום ששינה בחוץ עמוקה מן הרגיל, אני מתעוררת בתודעה ריקה . המודעוּת למקום הימצאי שבה אליי עד מהרה, אבל לרגע אחד המום זכיתי להביט במקום מוּכּר כאילו לא ראיתי אותו מעולם . שינה שכזו...
אל הספר