8: חַיִּים: צִפּוֹרִים, בַּעֲלֵי חַיִּים, חֲרָקִים

94 נאן שפרד לספק לגוף לא רק תחושת התעלות עקיפה, אלא גם שחרור . כה קדחתני הוא המקצב, שהוא חודר לדם . את כוחו של המעוף להכניס אותנו אל קִרבו דרך העיניים, כאילו היינו שותפים מלאים בתנועה, מעולם לא חוויתי ביתר עוז מאשר כשצפיתי בסיסים על ראש ההר . דהירתם שלוחת הראש, שכל קשת שלה היא בה בעת מופת של הידור, שריקת פילוחם את האוויר, והקריאה הדקיקה המזדמנת שלא מזכירה כלל תו של ציפור ארצית, דומה שמביאים לכדי נראוּת ושמיעוּת איזו מהות של הרוח החופשייה והפראית של ההר . במעופו של העיט, הגם שהוא פחות מסעיר מזה של הסיסים, יש משהו מספק בהרבה . המערבולת הגדולה של נסיקתו, המטפסת לולאה אחר לולאה בסימטריה איטית, אוצרת בתנועתה את כל שפעתו של החלל . וכאשר הוא סיים לרחף אל מרום חלקתו, מגיעה התעופה המאוזנת ככל שהעין יכולה לראות, ישרה, נקייה וחסרת מאמץ כמו נשימה . הכנפיים בקושי זזות, מעת לעת אולי איזה רפרוף עצֵל, כאילו רוכב אופניים, המחליק במורד מדרון מתון, סובב פעם-פעמיים את הדוושה . הציפור נדמית כצָפה, אבל צפה בכוח יציב ונחוש . ורק כאשר מבחינים שהיא צפה כנגד הרוח, מתחוורים ממדי הכוח הזה . פעם ניצבתי בגובה של כ-...  אל הספר
הוצאת אסיה